התשובה לשאלה זו מורכבת. יש להבחין בין התוויה מוחלטת (מצב בו חובה לבצע את הניתוח) לבין התוויה יחסית (מצב בו ניתן לשפר את איכות חייו של המטופל). התוויה ניתוחית מוחלטת קיימת באנשים עם חסר נוירולוגי מוטורי (שיתוק של גפה או יותר). הכוונה היא לחוסר יכולת להניע גפה, שאינו קשור לכאב. אנשים רבים נוטים להגדיר גפה כ"משותקת" מכאב, קרי שאינם יכולים להניעה בשל כאב, ולא לכך הכוונה. אי שליטה בסוגרים וירידה בתחושה במפשעות ואיברי המין (תסמונת ״זנב הסוס״) מחייבת פנייה מידית לביה״ח. התוויה יחסית לניתוח קיימת כשישנו כאב ממושך (יותר מ-3 חודשים) או כאב בלתי נסבל, ללא הטבה למרות הטיפול השמרני.

ראשית, אם קיימת התוויה מוחלטת, יש לפנות מיד לטיפול רפואי. בקיום התוויה יחסית, לאחר שמוצה הטיפול הניתן על ידי רופא המשפחה או האורתופד בקהילה (תרופות נוגדות דלקת, סטרואידים, תרופות המורידות סף גירוי עצבי, תרופות נוגדות כאב, פיזיותרפיה, רפואה משלימה וכו׳), לאחר הזרקה אפידורלית במרפאת כאב שלא שיפרה את המצב, ולאחר שהחולה השתכנע כי אין מנוס מלשקול טיפול ניתוחי, יש מקום להתייעץ עם מנתח עמוד שדרה.

ללוקות בפיברומיאלגיה, ניתוחי עמוד שדרה עלולים להחמיר את התלונות. כשמדובר בהתוויה ניתוחית מוחלטת אצל חולות פיברומיאלגיה, דוגמת חסר נוירולוגי, ניתוח יכול למנוע החמרה נוירולוגית, אך לא ימנע את הכאב.

אם אין תלונות נלוות כמו חולשה או כאביים בגפיים, קושי בהליכה, קושי ביציבה או הפרעה בשיווי משקל, ניתוחי גב או צוואר לרוב לא יועילו. במצבים נדירים יחסית מבוצעים ניתוחים באנשים הסובלים מכאב גב או צוואר בלבד.

רבים נוטים לבלבל בין בקע (פריצה) לבין בלט דיסק. במצב של בלט דיסק, החומר הג'לטיני הסמיך שבתוך הדיסק מאבד נוזלים ו“מתייבש“, וכתוצאה מכך גובהו של הדיסק פוחת. במצב של בלט, אין יציאה של חומר ג'לטיני מתוך חלל הדיסק, ומצב זה יכול להיות מאופיין לכל היותר בכאב בגב. בשונה מפריצת דיסק, זהו לרוב ביטוי להזדקנות של השלד, ולא למצב פתולוגי. במידה רבה ניתן להשוות בלט לקמט, שכן שניהם ביטוי לגיל ולא למחלה. באנשים מבוגרים, בלט דיסק גדול במיוחד יכול לגרום בהדרגה להיצרות התעלה הספינאלית, ולהופעת קושי בהליכה והפרעה בתפקוד הידיים או הרגליים והיציבה, ואז קיים צורך בטיפול ניתוחי. בקע (פריצה) דיסק הינו מצב פתולוגי, בו ישנה יציאה של חומר ג׳לטיני מחלל הדיסק אל תוך חלל תעלת השדרה, שגורם לגירוי השורש ולכאבים או חולשה בגפה.

אם סבלת מאירוע של פריצת דיסק סימפטומטית, עם כאבים שנמשכו כחודש-חודשיים, וחלפו, נשאלת השאלה איך מונעים את ההתקף הבא. בספרות הרפואית מצויינים ארבעה גורמים לכאבי צוואר וגב, אך רק שניים מהם נמצאים בשליטתנו. שני הגורמים העיקריים הם גיל ותורשה, והם למרבה הצער אלה שאינם בשליטתנו. שני הגורמים הנוספים לכאבי גב תחתון הינם אורח חיים יושבני (היעדר פעילות גופנית) ועישון. הקפדה על ביצוע פעילות גופנית אירובית באופן קבוע, לצד הימנעות מעישון, יוכלו בחלק מהמקרים למנוע התקפי כאב בעתיד.

רוב החולים אינם זקוקים לכל בירור בחודש הראשון, שכן רוב ההתקפים של כאבי גב או צוואר יחלפו עצמונית ללא כל טיפול, תוך חודש וחצי (70%). עם זאת, ישנם מצבים בהם יש צורך בבירור דחוף. רוב החולים יקשרו את עוצמת הכאב לצורך בבירור מוקדם, אך למעשה עוצמת הכאב אינה משמעותית כלל לצורך בבירור מוקדם. יש צורך בבירור מוקדם באנשים עם כאבי גב או צוואר, לצד אחד או יותר מהתסמינים הבאים: טראומה משמעותית, ירידה לא מוסברת במשקל, הזעות לילה, כאבי לילה, חום ממושך, היסטוריה של סרטן בעבר, אי שליטה בסוגרים, או חולשה נוירולוגית.

לפגישה עם מנתח עמוד שדרה יש להביא דיסק הדמיה מתקדמת (CT/MRI). פענוח לרוב לא יספיק, ומרבית המנתחים יבקשו לעיין בדיסק הבדיקה עצמו, לפני קבלת ההחלטה על המשך הטיפול.

בשנים האחרונות התפתחה גישה של החלמה מוקדמת מניתוח, שמטרתה אשפוז קצר ככל הניתן, על מנת למנוע סיבוכים שעלולים להיגרם מעצם האשפוז (בעיקר זיהום). הגישה מבוססת על שימוש בשילוב מספר תרופות בעלות סיכון נמוך לסיבוכים, ובאופן רציף, בכדי למנוע התפרצות של כאב. שימוש בתרופות אלו מונע שכיבה ממושכת במיטה, ומאפשר לחולה להתנייד מוקדם ככל הניתן. ברוב ניתוחי עמוד השדרה, משך האשפוז הוא עד יומיים.